השעה 23:00, וכל העסק שלך עדיין מפוזר בין וואטסאפ לפתקים.

פנייה נכנסה בבוקר, ועד הערב היא נבלעה בין מאה הודעות — ואת כבר לא זוכרת אם חזרת.

כל פנייה, מכל ערוץ, ברשימה אחת — עם מי עוד מחכה לתשובה.

שתי לקוחות נקבעו לאותה שעה, וגילית את זה רק כשאחת כבר בדרך.

יומן אחד שמראה את כל היום במבט — בלי כפילויות, בלי הפתעות.

מי שילם מקדמה? מי נשאר חייב? את מנסה לזכור בעל פה ובאקסל שאבד.

מי שילם, מה נשאר וכמה מפגשים נותרו — מבט אחד, בלי לנחש.

בראש מתרוצץ מה הבטחת ללקוחה הקודמת, ואת חצי קשובה בפגישה.

סיכום קצר ופרטי אחרי כל מפגש — את נכנסת זוכרת הכול.

בלילה, במקום לנוח, את שולחת תזכורות ידניות ומפחדת לשכוח את מחר.

התזכורות מנוסחות מראש — את רק מאשרת בלחיצה, והערב חוזר אלייך.

סוף החודש מגיע, ואין לך מושג כמה באמת נשאר ביד.

הכנסות פחות הוצאות — מספר אחד פשוט שאת סומכת עליו.